שבת פרק א משנה ד
ההלכות שאמרו בעליית חנניה בן חזקיה

תוכן

המקרה שבו עוסקת המשנה מתואר בברייתא: אמר רב יהודה אמר רב: ברם זכור אותו האיש לטוב, וחנניה בן חזקיה שמו, שאלמלא הוא
נגנז ספר יחזקאל, שהיו דבריו סותרין דברי תורה. מה עשה? העלו לו שלש מאות גרבי שמן, וישב בעלייה, ודרשן. (גמרא שבת דף יג עמוד ב).
חכמים באו לבקר את אותו תלמיד חכם גדול – חנניה בן חזקיה, ושם דנו בהלכות, וכשנמנו היו יותר חכמים מבית שמאי מאשר מבית הלל,
וההלכה נפסקה באופן חריג כמו בית שמאי. בין ההלכות הללו ישנן גם הגזרות שנמנו במשנה הקודמת.

בתוספתא ובירושלמי מורחב תיאור האירוע ומסופר סיפור קשה ביותר. להרחבה ניתן לקרוא במאמר באתר ישיבה.

בלימוד היחידה בחרנו לעסוק מעט בבית הלל ובבית שמאי, שזוהי המשנה היחידה בתוכנית הלימודים בכיתה ז' שבה הם מוזכרים.

מבנה

המשנה מתארת אירוע, ולכן התלמידים התבקשו לזהות במשנה את מרכיבי האירוע: המקום, האנשים, המעשה שאירע.

המקום: עליית חנניה בן חזקיה

האנשים: בית הלל ובית שמאי

המעשה: נמנו ורבו בית שאמי על בית הלל ושמונה עשר דברים גזרו בו ביום.

הצעות הוראה, המחשה ויישום

א. לפתוח את השיעור בהדגמת מחלוקת: לבחור ארבעה תלמידים שיתווכחו סביב נושא מסויים, או להעלות נושא שנוי במחלוקת בכיתה
ולדון בו. אחר כך להתבונן עם התלמידים על טיבה של מחלוקת: מה גורם לה? האם הויכוח הוא רק ענייני או גם אישי? האם הצדדים
הקשיבו זה לזה? מה היתה צורת הדיבור? כיצד מכריעים במחלוקת? מתי מחלוקת היא חריפה יותר ומתי עדינה יותר?

ב. בקריאת הגמרא על המחלוקת שבין בית הלל לבית שמאי, לתת דגשים על הנקודות הבאות:

# על מה היתה המחלוקת ביניהם? (ועל מה לא היתה),

# אלו ואלו דברי אלוקים חיים – כלומר, יש אמת בכל אחת מן הדעות.

# צורת קביעת ההכרעה: לפי הגמרא – על פי בת קול. אך התוספות אומר שההלכה נקבעה לפי בית הלל מפני שהם היו הרוב (בתורה
כתוב 'אחרי רבים להטות'), ואילו הבת קול תמכה רק בזמנים שהרוב לא עזר לפסיקת הלכה (אולי משום שהיו שווים, או שההלכה לא
נתקבלה בישראל).

# הסיבה שלפי בית הלל 'מפני שנוחין…'. אפשר גם להסביר שכאשר אתה ענו, ושונה את הדעה של הצד השני לפניך, ובאמת מבין אותה,
אז כאשר אתה מגיע למסקנה שלך, אתה מגיע קרוב יותר לאמת.

הפנמה / ערכים

הנושא של מחלוקת שהיא לשם שמים, שנוהגים בה כבוד זה לזה, ששומרים על קשר, שכל צד שומע ומקשיב באמת לצד השני, הוא נושא
מאד משמעותי וערכי, ואגב הדיון בבית הלל ובית שמאי כדאי להדגיש צדדים אלו.

בכיתות מתקדמות אפשר לדבר על מידת הדין ומידת הרחמים. במילים פשוטות מידת הדין מדגישה את הרצוי, את האידאל שאליו אנחנו
צריכים להגיע, ומידת הרחמים מדגישה את המצוי, את המקום שבו האדם נמצא ואיך צריך להתקדם משם. כל קבוצת חכמים הדגישה צד
אחר, אך יש מקום לשני הצדדים הללו. האר"י הקדוש אמר שלעתיד לבוא תהיה הלכה כבית שמאי.