אברהם אבינו חופר בארות. יצחק חופר בארות. חפירת הבארות נראית כחשובה לקיום החיים. אולם, התורה נותנת דגש רחב ביותר לעניין זה, מדוע?

הרמב"ן (כו, כ) מסביר זאת, בכך שיש משמעות פנימית לבארות:

ויקרא שם הבאר עשק – יספר הכתוב ויאריך בענין הבארות, ואין בפשוטי הספור תועלת…

אבל יש בדבר ענין נסתר בתוכו, כי בא להודיע דבר עתיד. כי 'באר מים חיים' ירמוז לבית א-להים אשר יעשו בניו של יצחק…

קדם לרמב"ן המדרש (בראשית רבה, פרשה סד) שבו מעניקים חז"ל משמעויות סמליות לבארות ולחפירתן.

ישנן בארות שכבר בפשוטו של מקרא ניכר שמשמעות מיוחדת להן, כמו באר לחי רואי. שם נעשה הגילוי של מלאך ה' אל הגר (טז), שם בוחר יצחק לשבת (כה) ושם יצחק מתפלל לפני פגישתו עם רבקה.

בניגוד לאברהם שעליו מסופר רבות, הרי שהתורה ממעטת לספר על מעשי יצחק. לכן, ההרחבה בסיפור הבארות, אומרת "דרשני".

נראה, אם כך, שיש משמעות מיוחדת לבארות. הבארות הנכנסות פנימה לעומקה של האדמה, מבטאות את העמקת האחיזה בארץ.

אברהם צריך היה להגיע אל המקום, "לך לך". יצחק נולד במקום המיועד והבין שתפקידו להעמיק את דרכו של אביו ולחזק את האחיזה בארץ, מעשית ופנימית.

הפלשתים סברו שניתן לסתום את הבארות, וכך עשו. אולם יצחק פתח את בארות אביו הסתומות ואף המשיך לחפור בעצמו. בכך לימד שלא ניתן להרוס את הבארות ואת משמעותן המיוחדת.

הבאר היא תחילת חלום ההתיישבות. אברהם חופר, והפלשתים סותמים. נדמה, כאילו מפעלו של אברהם נמחק. והנה, מגיע הדור הבא, פותח את הבאר, מעמיק אותה ואף חופר בארות נוספות. מתברר, שחלום אברהם לא נגוז.  מה שלא הספיק אברהם לסיים, המשיך יצחק. אילולי חלומו זה לא היה יצחק חופר. יצחק מגשים את חלומות אביו, ואף מוסיף עליהן.

ד' באייר תש"ח. כפר עציון החזיקה מעמד זמן רב. כעת, הירדנים מתקרבים בכמויות. אין ברירה, צריך להיכנע. לוחמי כפר עציון מגיעים להסכם כניעה עם הירדנים ומספיקים לשלוח מברק האומר: "מלכה נפלה". הירדנים מבקשים מן הלוחמים לעמוד לתמונה. אך הירדנים שיקרו, ובמקום לצלם יורים בכולם.

כמה היו נותנים לוחמים יקרים אלו, אילו יכלו לדמיין את גוש עציון המכיל עשרות אלפי תושבים, בתי כנסת, ישיבות, אולפנות, בתי ספר ועוד דברים רבים, כמה עשרות שנים אחר כך.

מכוח מה נבנה גוש עציון? ברור שבזכות סייעתא דשמיא. אבל היסוד האנושי, הוא החלום והחזון של בני הדור הראשון. הם מתו, אבל בניהם (בראשות חנן פורת ז"ל) באו ובנו את גוש עציון. אילולי חלומם, לא היה גוש עציון פורח כיום.

הם חפרו את הבארות. הירדנים, סתמו אותן. אולם אנו, בזכות החלום, פתחנו את הסתימה, העמקנו את הבארות וחפרנו בארות נוספות.

לא נפסיק לחלום: על בניית הארץ, על חסד, על תורה ועל מצוות. חלק מהחלומות נצליח להגשים בעצמנו, אבל גם את אלו שלא נצליח, יבואו בע"ה אחרים ויגשימו. תמיד צריך להמשיך לחלום. החלום הוא בעל משמעות והוא בעצמו התקדמות. בזכותו, מצליחים גם אנו ליצור, ובזכותו יצליחו בע"ה גם הדורות הבאים אחרינו.