התורה מנחה אותנו כיצד להתייחס לגידולים שקדושים בקדושת שביעית: "והיתה שבת הארץ לכם לאכלה" (ויקרא כה, ו). כלומר: הגידולים צריכים להיאכל ולא לשמש למטרות אחרות (גמרא ע"ז סב. וחידושי הר"ן שם ד"ה נמצא).

אך הגמרא (סוכה מ.) מבהירה שלא רק אכילה הותרה, אלא כל הנאה שדומה לאכילה. הדמיון לאכילה נקבע לפי שני קריטריונים:
א. מדובר בהנאה שכל בני האדם זקוקים לה באופן שווה.
ב. מדובר בהנאה שבמהלכה מתכלה הפרי הקדוש (ולא שהפרי מתכלה רק לאחר זמן).

סיוג נוסף שקבעה המשנה (שביעית ח, ב) הוא שהשימוש שנעשה בפירות (בין אם מדובר באכילה ובין אם בהנאה אחרת) יהיה השימוש המקובל בפרי, וכך פסק הרמב"ם (שמיטה ויובל ה, א-ב).
לאור הגדרות אלו מתירה המשנה (שם) להשתמש בפירות שביעית לצורך סיכה, כיוון שזהו שימוש מקובל בפירות, וכך פסק הרמב"ם (שם). היות ומקובל כיום להשתמש במלפפון לצרכים קוסמטיים, הרי שמי שרגיל להשתמש בכל השנים במלפפון לצרכים קוסמטיים, יכול להשתמש גם במלפפונים שקדושים בקדושת שביעית.

עם זאת, הכנת תכשיר קוסמטי על ידי סחיטת המלפפון אסורה (רמב"ם שם) "מפני שמשנה טעמו ומוציאו מכלל שמן (=דבר שראוי לאכילה) ועושהו מכלל המשחות שמשתמשים בהן הרופאים שאינן ראוין לאכילה" (פירוש המשניות לרמב"ם תרומות יא, א; שבת הארץ ה, ו אות ב; דרך אמונה שם, ס"ק לה). בדיעבד אם כבר הוכן התכשיר ממלפפון קדוש, מותר להשתמש בו (ערוך השולחן העתיד כד, ז; שבת הארץ שם).

לסיכום: מותר להשתמש במלפפון שקדוש בקדושת שביעית לצורכי קוסמטיקה, אך אסור להכין ממנו משחה (אף שבדיעבד מותר להשתמש במשחה זו).