תשובה – מצווה קלה או קשה?

כתוב בתורה בפרשת ניצבים כך (דברים ל', יא-יד):

(יא) כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לֹא נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ וְלֹא רְחֹקָה הִוא:

(יב) לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲלֶה לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה:

(יג) וְלֹא מֵעֵבֶר לַיָּם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲבָר לָנוּ אֶל עֵבֶר הַיָּם וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה:

(יד) כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ:

עם כל הביטויים הללו, כנראה שיש לנו סיבה טובה לחשוב שתשובה היא פעולה קשה. אם כך, כיצד היא יכולה להיות כ"כ פשוטה וטבעית כמו שהפסוקים הללו מנסים לטעון?

נחלקו הראשונים בכוונת המילים "המצווה הזאת". הרמב"ן מביא את שתי האפשרויות:

'כי המצווה הזאת וגו' לא נפלאת היא ממך' – על כל התורה כולה. והנכון: כי על כל התורה יאמר 'כל המצווה אשר אנכי מצווך היום' (ח', א), אבל 'המצוה הזאת' – על התשובה הנזכרת, כי 'והשבות אל לבבך' (ל', א), 'ושבת עד ה' א-לוהיך' – מצוה שיצווה אותנו לעשות כן.

תחילה הרמב"ן מביא שיטה שכוונת המילים לכל התורה כולה. אך הרמב"ן עצמו סבור שנכון יותר לומר שמדובר על מצוות התשובה. את הציווי לקיים את כל התורה אמרה התורה במקום אחר ("כל המצווה אשר אנכי מצווך היום תשמרון לעשות" – דברים ח', א).

בפסוקים ישנה אמירה מפתיעה: התשובה היא מצווה קלה: "לא בשמים היא", "לא מעבר לים היא", "קרוב אליך הדבר מאוד". האם התשובה היא דבר קל כל כך? בנוסף, מפסוקי התורה עצמם ניתן להבין שאכן אנשים חושבים שהתשובה היא דבר קשה מאוד לביצוע: "בשמים היא", "מעבר לים היא"! אם כן, כיצד ניתן לומר שהתשובה היא קלה וקרובה?

ניתן לענות על הדברים על פי משל נפלא שמביא הבעל שם טוב (מובא בספר דגל מחנה אפרים, הפטרת כי תבוא ד"ה קומו).

במשל זה מספר הבעש"ט על ארמון הנוצץ למרחקים. אנשים רבים מנסים להגיע אל הארמון, אך בדרך אליו יש חומות רבות ומכשולים רבים. אנשים שמצליחים לעבור חומה אחת, נתקלים באריות, דובים ודברים מבהילים נוספים, ונרתעים מלהמשיך וללכת. מי שממשיך ומצליח לעבור את החומה הבאה, מגלה חיות מפחידות יותר וחומה גבוהה יותר. רק מי שמצליח להגיע לארמון מבין שכל החומות ושאר המכשולים היו דמיוניות; הוא רואה שבאמת אין חומות, אריות ודובים אלא רק גינות ופרדסים.

הנמשל: אדם מפחד להשתנות, מפחד לעשות תשובה. התשובה נראית לו רחוקה וקשה להשגה. אולם, לאחר שאדם מצליח לעבור את החומות והמכשולים, פתאום הוא רואה כיצד מצבו הנוכחי מתאים לו כל כך; פתאום הוא רואה שהמכשולים שראה קודם אינם אלא אחיזת עיניים; פתאום הוא רואה שהמצב הקודם שהיה בו לא התאים לו כלל, ודווקא המצב הנוכחי טוב ומתאים לו עד מאוד.

במבט ראשון, נראה כאילו השינוי שאנחנו מנסים לעשות הוא "בשמים", "מעבר לים". זה לא מתאים לנו, אין לנו אפשרות שלא לדבר לשון הרע, אין לנו אפשרות להקפיד על כוונה בתפילות, להתחזק בכשרות ובצניעות, לא לכעוס וכדומה. אולם, התורה מבטיחה דבר אחד: מצוות התורה מתאימות לאדם. התורה מכילה את הדברים המתאימים ביותר לנפשו של האדם. כמובן שיש צורך להתאמץ ולעבוד קשה כדי לשנות ולתקן. אולם, לאחר שאדם יצליח לעשות את השינוי – יצליח שלא לדבר לשון הרע, להתחזק בתורה ובמצוות – פתאום הוא יגלה שהדברים שהיה בטוח שאינם שייכים אליו, בעצם שייכים אליו בהחלט; הוא יגלה שהארמון שהיה נראה לו רחוק כל כך, הוא בעצם קרוב כל כך. אם ננסה להיכנס לארמון ולהתחבר למצוות ה', נוכל להביא את נפשנו למקום מתוקן ושמח יותר.

ונוסיף כמה מילים בקשר לשנה החולפת. הסתיימה לה שנת השמיטה, שנת קדושה והתעלות. ננסה לקחת את העוצמות הגדולות שבשמיטה, ולצאת לשנה הבאה עם כוחות של קדושה, כוחות של מוסר והתעלות.

שתהיה לכם בע"ה שנה טובה ושמחה, מוצלחת ובריאה.

כתיבה וחתימה טובה,

יוסף צבי רימון