הגמרא בברכות כט. אומרת שאדם ששכח טל ומטר בתפילה יכול להשלים אמירה זו בברכת "שומע תפילה":
אמר רב אסי: טעה ולא הזכיר… שאלה בברכת השנים – אין מחזירין אותו, מפני שיכול לאומרה בשומע תפילה.
מדברי הגמרא עולה שאמנם יכול להשלים ב"שומע תפילה" (בניגוד לקיץ, שאם אמר "ותן טל ומטר" איננו יכול לתקן בהמשך, כי גשמים בקיץ פוגמים), אולם, אם סיים את התפילה יצטרך לחזור לראש התפילה.
האם ישנם מקומות נוספים שבהם יכול לתקן ולהוסיף "ותן טל ומטר לברכה על פני האדמה"?
מה הדין אם נזכר לפני שסיים ברכת "ברך עלינו", טרם שאמר "ברוך אתה ה' "? נחלקו ראשונים בדבר זה. לדעת הראבי"ה (מובא ברא"ש, תענית, א', א') צריך לחזור למלים "ותן טל ומטר לברכה" וממשיך משם כסדר הברכה. מאידך, לדעת הרא"ש אינו צריך לחזור אלא יכול להוסיף את המלים "ותן טל ומטר לברכה על פני האדמה", במקום שבו נזכר שטעה (כל עוד הוא בתוך הברכה).
מהי סברת המחלוקת? בדברי הרא"ש מבואר שנחלקו האם יש חשיבות לסדר הפנימי של בקשת גשם בתוך הברכה. הרא"ש סובר שאין חשיבות לסדר הפנימי "שלא קבעו חכמים מבקום להזכרה בתוך הברכה" ואילו הראבי"ה סובר שיש חשיבות לסדר הפנימי.
להלכה פסק המשנה ברורה (קי"ז, ס"ק טו) כדעת הרא"ש שאם שכח, יכול לומר היכן שרוצה "ותן טל ומטר" (בתוך הברכה, ויאמר אחר כך "וברך שנתינו כשנים הטובות" כדי שיהיה מעין החתימה סמוך לחתימה), אך כתב שלכתחילה טוב יותר לנהוג כדעת הראבי"ה, ולחזור מ"טל ומטר" ולומר משם את הברכה כסדרה (וגם ספרדים יכולים לשבץ "ותן טל ומטר" בתוך הברכה, אך כיוון שהברכה שונה אצלם בקיץ ובחורף, ראוי שיחזרו ל"ברך עלינו" – בירור הלכה, לרב דוד יוסף, הלכה ברורה ס"ק טז).
מה הדין אם נזכר לאחר "ברוך אתה ה'", וטרם שסיים את הברכה?
הביאור הלכה (קי"ד, ו, ד"ה בלא חתימה) מציע פתרון:
נראה לי דאם אחר שאמר "ברוך אתה ה' " נזכר ששכח משיב הרוח לא יגמור את הברכה אלא יסיים למדני חוקיך.
כידוע, אם בטעות אמר "ברוך אתה ה'" יכול לסיים למדני חוקיך, כי זהו פסוק בתהלים. כך מציע הביאור הלכה לעשות גם במקרה שלנו. אולם, הדברים אינם פשוטים. בשו"ת אגרות משה (או"ח ח"ד סימן צ"ג) לא קיבל את דברי הביאור הלכה. הרב פיינשטיין טוען, שאף אם דרך זו (לומר "למדני חוקיך") טובה לברכה רגילה, היא איננה טובה לתפילת שמונה עשרה, שהרי גם אם "למדני חוקיך" הוא פסוק בתהלים, אין לומר תהלים באמצע שמונה עשרה! –
שלא מובן כלל, הא ודאי ברור ופשוט שאסור ללמוד אף פסוקי תורה באמצע התפילה!".
למרות קושייתו של בעל אגרות משה, הרי שמצאנו דעה מפורשת כזו בדברי הראשונים. וכך כותב הריטב"א בתחילת מסכת תענית (ג. ד"ה ושמעתי. והרב פיינשטיין נשאר בצ"ע, כי לא מצאנו כך בראשונים אחרים, והדבר תמוה לדעתו). ואכן, הרבה פוסקים הסכימו לדעתו של הריטב"א והביאור הלכה (אשל אברהם מבוטשאטש תכ"ב; קצות השלחן מ"ז ס"ק ז; בן איש חי, ניצבים כ; שו"ת יביע אומר, ח"א כ"ב ועוד). וניתן לבאר, שלמרות שלא כל פסוק ניתן לומר בשמונה עשרה, ייתכן שפסוק זה של "למדני חוקיך" יכול להצטרף לכל ברכה, ובפרט במקרה של טעות.
למעשה, מעיקר הדין יכול אדם לסיים "למדני חוקיך", ונחשב הדבר כאילו לא סיים את הברכה, וממילא יכול לומר "ותן טל ומטר לברכה וכו'" ולסיים את הברכה כדין (כפי שראינו בשלב ). אמנם, כפי שנראה, ישנם עוד מקומות נוספים שבהם ניתן להוסיף "ותן טל ומטר" ולכן מי שרוצה, יכול שלא להוסיף כאן, אלא להמתין למקום הבא שבו ניתן להוסיף (וכך ניתן להבין בריטב"א עצמו, כי הוא נותן פתרון זה למקומות המעכבים את התפילה – עיין בחיי אדם, כלל כ"ד, כב), כפי שנראה בע"ה להלן.
סיים "ברוך אתה ה' מברך השנים":
הגמרא בברכות מט. כותבת שאם טעה בברכת המזון בשבת ושכח "רצה", ונזכר לאחר שסיים "בונה ברחמיו ירושלים", אומר "ברוך אתה ה' א-לקינו מלך העולם, שנתן שבתות למנוחה לעמו ישראל, באהבה לאות ולברית, ברוך אתה ה' מקדש השבת".
למד מכאן הראבי"ה (תענית סימן תתמ"ו. הובא ברא"ש, תעניות א', א) שכל עוד לא התחיל את הברכה הבאה, נחשב כאילו נמצא בתוך הברכה הנוכחית, ולכן אם אדם נזכר ששכח טל ומטר, ונזכר לאחר "מברך השנים" (וקודם שהתחיל "תקע") יכול לומר: "ותן טל ומטר. תקע בשופר גדול…":
אם לא אמר "ותן טל ומטר" ונזכר קודם שהתחיל בברה שלאחריה "תקע בשופר" אינו צריך לחזור כלל, כי אם לומר "ותן טל וטל" ולא יותר, ושוב מתחיל ב"תקע בשופר"…
הבית יוסף (קי"ז) כותב שהר"י הזקן לא הסכים עם סברה זו, ולדעתו ברגע שסיים את הברכה, לא יכול להוסיף עוד דברים השייכים לברכה. הבית יוסף מוסיף שהרא"ש והטור סותרים עצמם, ופעם כתבו שניתן להוסיף בסיום הברכה, ופעם כתבו שלא ניתן להוסיף בסיום הברכה. הבית יוסף מיישב, שכאשר ישנה טעות המעכבת את התפילה, כלומר, טעות כזו שצריך לחזור בעבורה על התפילה, הרי שבמקרה זה אם נזכר לאחר סיום הברכה, יאמר מיד את התיקון, ויוצא בכך ידי חובה. אולם, אם זו תוספת שאינה מעכבת (כגון יעלה ויבוא בערבית של ר"ח), לא יאמר את התוספת בסיום הברכה, אלא יוותר עליה כליל.
ייתכן שכאשר ישנה תוספת מעכבת, אין זו רק סיבה מוצדקת לסמוך על הראשונים המקלים, אלא שמבחינה מהותית יש לראות אדם זה כאילו לא סיים את הברכה עדיין[1], שהרי חסרה בברכה תוספת מעכבת (ועדיין לא התחיל את הברכה הבאה)! וממילא, באופן עקרוני, יכול לומר בין הברכות רק תוספת המעכבת, ולא תוספת שאינה מעכבת.
הגר"א הוסיף להקשות על כל שיטה זו. לדעתו, הראיה מברכות מט. לעניין ברכת המזון, היא ראיה הפוכה! בגמרא שם רואים אנו, שאם שכח "רצה" איננו יכול לומר "רצה" לאחר "בונה ירושלים" אלא צריך לומר נוסח מיוחד שיש בו ברכה מיוחדת "ברוך אתה ה' שנתן שבתות… ברוך אתה ה' מקדש השבת", ומשמע, שאי אפשר לומר בין הברכות את הזכרת היום וכדומה, בצורה עצמאית.
בשו"ע פסק כהבנתו בבית יוסף, שאם זו תוספת המעכבת, יש לאומרה בין הברכות (או"ח, קי"ד, ו; קי"ז, ה).
אמנם, בביאור הלכה (קי"ד, ו. וכן במ"ב שם ס"ק לב; ובמ"ב קי"ז ס"ק טו) הביא את החולקים על פסק זה, ולדעתו, אם יש דרך אחרת לתקן, עדיף שלא לומר "בין הברכות". ולכן, כיוון שיכול לומר "ותן טל ומטר" בשומע תפילה, לא יוסיפנה בין הברכות, אלא ימתין ל"שומע תפילה".
הרבה אחרונים הסכימו שניתן לומר גם "ותן טל ומטר" בין הברכות (מיד לאחר "מברך השנים") כיוון שסוף סוף זו תוספת המעכבת (אם יסיים את התפילה, יצטרך לחזור לתחילתה), וכך כתב המגן אברהם (קי"ז ס"ק ה) והפמ"ג (מש"ז ס"ק ג) ושו"ע הרב (קי"ז, ה) והחיי אדם (כלל כ"ד) וכף החיים (ס"ק לד) וערוך השלחן (קי"ז, ו) ועוד.
ולמעשה, יש מקום לשתי הדרכים. מי שרוצה, יוכל להמתין לשומע תפילה, ושם להוסיף "ותן טל ומטר" (דבר המוסכם על כולם). אולם, יש בהחלט מקום למי שרוצה לנהוג כדעת השו"ע ורוב האחרונים ולומר "ותן טל ומטר" בין הברכות, ובפרט שאף אחד איננו ערב לו שיזכור להוסיף בשומע תפילה! (וכך שמעתי מהרב מרדכי אליהו שליט"א).
התחיל "תקע בשופר" – יאמר בשומע תפילה (לפני "כי אתה שומע תפילת כל פה"). דבר זה פשוט ומבואר בגמרא. יש להעיר, שכאשר מוסיף בשומע תפילה, יכול בודאי לומר בהרחבה "ותן טל ומטר לברכה על פני האדמה" (ואף להוסיף עוד מברכה זו, שהרי בשומע תפילה מותר להוסיף בקשות). אמנם, ייתכן שכאשר מזכיר בין ברכת "מברך השנים" ל"תקע" שיאמר רק "ותן טל ומטר" (וכך מפורש בראבי"ה), אם כי הדבר לא ברור, ויש מקום לומר גם בצורה נרחבת יותר "ותן טל ומטר לברכה על פני האדמה" (או לפחות "ותן טל ומטר לברכה"), שדבר זה מבאר את בקשתנו בצורה טובה יותר.
שכח בשומע תפילה, אך נזכר לאחר שאמר "ברוך אתה ה' ", וטרם שסיים את הברכה: לכאורה זו בדיוק המחלוקת שראינו לעיל (שלב ), שלפי המשנה ברורה יסיים "למדני חוקיך" (וכעת, כאילו לא סיים את הברכה, ויכול לומר "ותן טל ומטר" וכו'), ואילו לפי הרב פיינשטיין, לא יעשה כך, אלא יסיים את הברכה כרגיל, ויתקן בשלב הבא (להלן ). אולם, מסתבר, במקרה שלנו לכולי עלמא, יכול לומר "למדני חוקיך". סיבת המחמירים לעיל נבעה מכך שאין לומר פסוקים באמצע התפילה. הדבר נכון בכל הברכות, אולם, בברכת שומע תפילה, ניתן להוסיף בקשות. הפסוק "ברוך אתה ה' למדני חוקיך" הוא בקשה. ממילא, נראה שניתן לאומרו לכולי עלמא, ונחשב הדבר כאילו לא סיים את הברכה, וממילא אומר "ותן טל ומטר לברכה על פני האדמה… כי אתה שומע תפילת כל פה, ברוך אתה ה' שומע תפילה".
נזכר לאחר שסיים "שומע תפילה", אך קודם שהתחיל "רצה: כיוון שאין עוד אפשרויות לתקן בהמשך, ממילא, במקרה זה יאמר בין הברכות "ותן טל ומטר לברכה" (וימשיך מיד "רצה"). [עיין לעיל שלב ).
התחיל "רצה": כעת, אין עוד אפשרויות לתקן בהמשך, וממילא צריך לחזור. להיכן חוזר? לכאורה, ההגיון הפשוט הוא שיחזור לברכת "שומע תפילה" ויוסיף שם "ותן טל ומטר". וכך אכן כתבו הירושלמי (ברכות פ"ה ה"ב) והרשב"א (ברכות כט.) בשם רב האי גאון, ורבינו חננאל (שם כט:) ועוד. אולם, הבה"ג (מובא ברא"ש, ברכות ד', יד) והשאלתות (כ"ב) והרמב"ם (תפילה, פ"י ה"ט) והראב"ד (ברשב"א וברא"ש ברכות כט:) ועוד, סבורים שחוזר ל"ברכת השנים".
מהו ההגיון שבשיטת הבה"ג והרמב"ם? מדוע לחזור לברכת השנים כשניתן לחזור לשומע תפילה ולתקן שם? מדבריהם עולה, שעיקר מקום בקשת גשם הוא בברכת השנים. אם שכח, נתנו לו אפשרות להוסיף בשומע תפילה ולתקן שם, כי שם ניתן להוסיף בקשות כלליות. אולם, אם שכח גם בשומע תפילה וממילא צריך לחזור, הרי שצריך לחזור ל"ברכת השנים" שהיא מקום הבקשה העיקרי, ולתקן כראוי (וכך עולה מהגמרא בברכות לג., שאם שכח "אתה חוננתנו" בתפילת ערבית במוצ"ש, סומך על הבדלה. אולם, אם אכל לפני הבדלה, איננו יכול כעת לעשות הבדלה, אלא צריך תחילה לתקן כראוי ולחזור על תפילת שמונה עשרה [למרות שבדרך כלל לא חוזרים על שמונה עשרה בעבור "אתה חוננתנו".
להלכה פסק השו"ע (קי"ז, ה) כדעת הרמב"ם, שאם התחיל "רצה" חוזר לברכת השנים (ומי שחזר בטעות לשומע תפילה ותיקן שם, יצא ידי חובה – שו"ת שבט הלוי, ח"י סימן כ"ג).
סיים תפילתו – חוזר לראש התפילה. מהו סיום התפילה? מדברי רש"י (ברכות מט:) נראה לכאורה שעקירת רגליים היא השלב הקובע. וכך פסק בעל חיי אדם (כלל כ"ד, יד-טו). אולם, ראשונים רבים הבינו שהשלב הקובע הוא סיום המלל (המלים) שבתפילה, כלומר "יהיו לרצון" האחרון (עיינו ברבינו יונה, ברכות ד'; מאירי שם כט:; מגן אברהם תכ"ב, ס"ק ב; משנה ברורה בבה"ל (קי"ז, בסופו ד"ה כעקורים). לכן, למרות שעדיין לא עקר רגליו, אם אמר "יהיו לרצון" (האחרון) הרי שנחשב הדבר לסיום התפילה, וחוזר לראש התפילה.
לסיכום: לצפייה בטבלה המסכמת באיכות גבוהה/ הורדה: לחצו כאן !
[1] כך ניתן לדייק בלשונו של המ"ב (קי"ד ס"ק לב) בביאור הבית יוסף: "שכל שלא התחיל בברכה שלאחריה לא נקרא סיום ברכה זו לגמרי לענין כל הדברים שמחזירין אותו אע"פ שנקרא סיום לענין דברים שאין מחזירין אותו כגון הבדלה בחונן הדעת".
אין תגובות