דבר תורה לפרשת תזריע –_­ ראש חודש ניסן

ברכת האילנות

הגמרא (ברכות מג ע"ב) אומרת שהיוצא בימי ניסן ורואה אילנות מלבלבים, מברך ברכת האילנות:

אמר רב יהודה: האי מאן דנפיק ביומי ניסן וחזי אילני דקא מלבלבי, אומר: ברוך שלא חיסר בעולמו כלום וברא בו בריות טובות ואילנות טובות להתנאות בהן בני אדם.

וכך פוסק השולחן ערוך (רכ"ו):

היוצא בימי ניסן וראה אילנות שמוציאין פרח, אומר: ברוך אתה ה' א-להינו מלך העולם, שלא חיסר בעולמו כלום, וברא בו בריות טובות ואילנות טובות ליהנות בהם בני אדם.

מפשטות הגמרא נראה שמברכים את ברכת האילנות בחודש ניסן. מהו טעם הדבר? ההסבר הפשוט לכך הוא שימי ניסן הם ימי האביב ובהם הפריחה מתחילה, ולכן זמן זה הוא המתאים ביותר לאמירת הברכה.

אך מסתבר שיש לכך טעם עמוק יותר. חודש ניסן הוא חודש הגאולה – "בניסן נגאלו, ובניסן עתידין להיגאל" (ראש השנה יא ע"א). הגאולה הראשונה, גאולת מצרים, איננה גאולה חד-פעמית שהתרחשה כאשר הקב"ה הושיע את עם ישראל ממצוקתו במצרים. גאולת מצרים מתחילה תהליך ארוך של גאולה מן המְצרים הממשיך לאורך כל ההיסטוריה, עד הגאולה השלמה (עיינו בהקדמת המהר"ל לנצח ישראל, ובדברי מרן הרב קוק, אורות, ישראל ותחיתו, כח; עולת ראיה ח"א, עמ' כו).

מתוך נקודת מבט זו ניתן להבין טוב יותר מדוע ברכת האילנות שייכת לחודש ניסן. הגמרא (סנהדרין צח ע"א) אומרת שהסימן המובהק ביותר לגאולתם של ישראל הוא פריחת הארץ:

ואמר רבי אבא: אין לך קץ מגולה מזה, שנאמר: "ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל".

פריחת האילנות ובוא האביב בחודש ניסן אינם רק עניין מקרי וטכני, אלא הם סימן שמדובר בחודש של גאולה והתחדשות. ייתכן שלכך גם רמזה התורה בציווי "שָׁמוֹר אֶת חֹדֶשׁ הָאָבִיב" (דברים ט"ז, א), שממנו נלמד שצריך להקפיד שחג הפסח לעולם יחול באביב (ראש השנה כא ע"א).

ברכת האילנות בחודש זה היא ביטוי לתהליך הגאולה שהחל ביציאת מצרים וממשיך בכל דור ודור: בכל שנה ושנה יש התחדשות מיוחדת נוספת, המצעידה אותנו קומה נוספת בתהליך הגאולה.