האם אנחנו מוכנים לספירת העומר ולחג השבועות, אך גם לקבלת התורה שלנו ביום-יום מחדש?
רמת הגולן, חטיבה 188 (הידועה לתהילה!), פלוגת אלון. אלון בסופה. סיימנו טירונות ובית ספר לשריון, והגענו לצמ"פ (צוות, מחלקה, פלוגה). בצמ"פ יש צדדים קשים יותר אף מן הטירונות. שעות שינה מינימליות (טרם היה חוק מטכ"ל של שש שעות שינה. לעתים היו לנו שש שעות שינה בשבוע…), עבודה מאומצת וקשה.
לפתע, באמצע היום, מודיעים לנו המפקדים: מצמצמים את הפעילות השגרתית, ועובדים על נקיון הפלוגה וסביבותיה. שלושה ימים של עבודה קשה, מסוג אחר, הבסיס היה צריך להיראות מצוחצח. כלשון המפקדים: "נקי ברמת הבדל", או- "מבריק כמו מראה". וכל זה למה? מדוע הלחץ סביב הניקיון? -כי בעוד שלושה ימים יבוא המח"ט לביקור.
מי שלא היה בצבא, לא מבין את המשמעות של מח"ט עבור טירונים. חייל יכול לדבר עם המפקד הישיר שלו (וגם לזה יש כללים..), אולם; הוא איננו יכול לדבר עם המ"מ (מפקד מחלקה) -אלא אם כן ביקש זימון מיוחד. ובוודאי שאיננו יכול לדבר עם הסמ"פ ולא עם המ"פ, ולא עם הסמג"ד, ולא עם המג"ד ולא עם הסמח"ט,ובוודאי (!) שאף אחד איננו מעלה על דעתו לדבר עם המח"ט.
כל פלוגה עבדה יומם וליל. שעות השינה שלנו התקצרו עוד יותר. מנקים את הפלוגה, צובעים, משפצים ומתקנים את כל האביזרים השבורים, שחיכו זמן רב לכך שסוף סוף מישהו יתקן אותם.
כך עוברים להם שלושה ימים, וסוף סוף הגיע הרגע. כולנו רואים את הג'יפ מרובה האנטנות של המח"ט. כולנו מוכנים ומקבלים את המח"ט ב"הקשב!". אחרי שלושה ימים של הכנות, ציפינו למפגש ארוך ומשמעותי. אך כל זאת- היה לשווא. חמש דקות של שיחה קצרה, והמח"ט- עזב!
התחושה הייתה מוזרה. רק שנים אחר כך יכולתי להסביר לעצמי.. התחושה המיוחדת של "כבוד המח"ט" לא באה בעיקרה לידי ביטוי בביקור שלו. תחושה זו באה לידי ביטוי בשלושת ימי ההכנה. הביקור הקצר קיבל משמשעות מיוחדת, בגלל ההכנה המוקדמת והרבה כל כך.
שלושת ימי ההגבלה. הכנה למתן תורה. העם מתכונן ומתקדש.
בליל הסדר אנו אומרים "אילו קירבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה- דיינו!" -כיצד ייתכן הדבר?! אמנם, ברור הדבר שדיינו להודות, אך ברור גם שהיינו עצובים מאוד אילולא היינו מקבלים בסופו של דבר את התורה, לאחר כל התהליך המפרך שעברנו!
אולם, ממשפט זה שבהגדה יש להבין, כי יש משמעות אדירה להכנה. בלי הכנה- אין מתן תורה! ואולי, בהכנה יש משהו שעשוי להיות בעל השפעה גבוהה אפילו יותר מן המעמד עצמו!
בכל שנה, אנו מקבלים מחדש את התורה. אנו עומדים בבית הכנסת, שומעים את עשרת הדיברות- וחשים כיצד מתרחשת לה קבלת התורה מחדש.
האם אנו באמת מוכנים לקבלת התורה?
האם ערכנו את ההכנה הראויה? האם ההתנהגות האנושית שלנו ראויה לקבלת התורה? האם יש בתוכנו אמירה פנימית רצינית, לקבל את כל מצוות התורה?…
האם אנו באמת רוצים לקבל את התורה?
האם אנו באמת רוצים שהקב"ה ימלוך עלינו, או שמא נח לנו שה' יהיה אמנם המלך, אך אנחנו נוכל לעשות בעצם כל מה שאנחנו רוצים?… האם אנחנו באמת מוכנים להשתנות? האם אנחנו באמת מוכנים לקבל על עצמנו התנהגות ראויה, בין אדם לחברו ובין אדם למקום, תפילות וברכות, כשרות וצניעות, שבת וענייני מוסר ומסחר נכונים?
כדי לקבל את התורה באמת
ננסה כולנו להתכונן. ללמוד לפני שבועות, וללמוד בליל שבועות, להרהר שנקודה מיוחדת שאותה אנחנו מתכוונים לקבל על עצמנו בעקבות מתן תורה המתחדש. בעז"ה, שנזכה כולנו להיות ראויים, טהורים וקדושים, מוכנים לקבל תורה! מוכנים לקיום מצוות מלא, מוכנים לדבקות מיוחדת בקב"ה; ושבעז"ה נצליח להתחבר לתורה מתוך שמחה ואהבה.
חג שמח לכולם, באהבה רבה
יוסף צבי רימון
אין תגובות