להלן קובץ הנחיות מעשיות לצום יום הכיפורים. כמובן שצריך לשאול על כל מקרה לגופו, אך להלן כמה הנחיות כלליות (בעיקר לחולים, או לנשים מעוברות או מיניקות שניתנה להן הוראה שלא לצום).

צום יום כיפור הוא מן התורה ולכן הוא אפילו חשוב יותר מן התפילות. לכן עדיף לוותר על כל התפילות, העיקר שיהיה אפשר לצום.

על האיש לסייע לאשתו כדי שגם היא תוכל לצום. אם הטיפול בילדים עשוי להביא את האשה להיאלץ לשתות (אפילו כשמדובר בשתיה לשיעורין), על הבעל להישאר בביתו, להתפלל ביחידות ולסייע בטיפול בילדים, כדי שאשתו לא תצטרך לשתות. כך נראה בצורה פשוטה, שהרי חיוב הצום מן התורה זהה לנשים ולגברים.

• יש לברר מראש את הדינים השונים בהתאם למצב, וכשם שאין להקל ללא ידע, כך אין להחמיר ללא ידע. במקרה של ספק ביום הכיפורים עצמו – יש לשתות ולא להסתכן.
• אדם המתקשה בצום, יכול לשתות מים גם לפני הבדלה (ובמקום צורך אפילו כבר מ-25 דקות אחרי השקיעה) אך יאמר קודם "ברוך המבדיל בין קודש לחול" כדי להוציא את הצום.

אשה שרוצה לאכול יכולה להבדיל לעצמה, לנשים אחרות ולילדים הקטנים בבית, מיד בסוף הצום.

• כאשר נאלצים לשתות – ניתן לשתות מים או מיץ או כל דבר אחר (שו"ת יביע אומר, ח"ב סימן ל"א; הגרזש"א המובא בנשמת אברהם, תרי"ב, ס"ק א).
  

  כאשר נאלצים לשתות – ניתן לשתות מים או מיץ או כל דבר אחר

שיעור השתייה הרצוי הוא פחות מכשיעור, כלומר פחות משיעור 'מלוא לוגמיו' בכל תשע דקות (משנ"ב תריח, כא, ע"פי החת"ס).
לפי הצורך ניתן להקל במשך הזמן שבין שתיה לשתיה ולשתות אחת לשש דקות (ערוה"ש תריח, יד) או אחת לארבע דקות (שיעורי תורה עמ' רג-רד), ובשעת הדחק אפילו אחת לשתי דקות (שו"ת חת"ס ח"ו, כג).

כיצד מודדים שיעור 'מלוא לוגמיו'?
שיעור זה הוא חצי ממלוא הפה, ומשתנה מאדם לאדם. כדי למדוד יש (לפני יום הכיפורים) למלא את הפה מים ולרוקן אותם לכוס חד פעמית. כמות זו יש לחלק בשווה לכוס נוספת, כך שיוצא ששיעור המים שיש בכוס אחת שווה לשיעור זה של 'מלוא לוגמיו'. ניתן לסמן קו בגובה פני המים על הכוס – וכך לדעת בחג עצמו מהו השיעור.

כאשר אוכלים או שותים לשיעורין ניתן להסתפק בברכה ראשונה לפני האכילה הראשונה (אלא אם כן היה היסח הדעת ועבר זמן רב בין האכילות), אך אין לברך ברכה אחרונה.

• כאשר כבר אין יותר צורך בשתייה לשיעורין, יש להפסיק לשתות; כיוון שכל שתייה היא איסור בפני עצמו כך שהיא אסורה בלא צורך אפילו אם כבר שתו קודם (שהרי לא היה בכך "שבירת צום" המתירה שתייה לשיעורין בצורה חופשית).
• אם לא זקוקים לאוכל – יש להסתפק בשתייה. אם זקוקים לאוכל, השיעור הוא כ-30 סמ"ק (ככותבת הגסה), בערך כנפח של קופסת גפרורים רגילה, ויש לאכלו כפי שכתבנו גבי שתיה – פעם ב9 דקות או פחות.

מותר לאכול ולשתות בסמיכות ואין צורך להמתין בין אכילה לשתיה (או להיפך), אלא רק בין אכילה לאכילה ובין שתיה לשתיה (שו"ע תרי"ב, ב; מ"ב תרי"ח ס"ק כא).

• אם יש צורך במקלחת להתאוששות – ניתן להתקלח, ודבר זה עדיף מאשר שתייה או אכילה שכן מקלחת הותרה אף לחולה שאין בו סכנה (רמ"א, תרי"ג, ט; מ"ב ושער הציון שם; ערוה"ש שם סעיף ט).

גמר חתימה טובה!

נכתב ע"י הרב יוסף צבי רימון
נערך ע"י ניצן רואי