אילו אושפיזין מגיעים בכל יום? רובנו כבר יודעים; אברהם, יצחק, יעקב, משה, אהרן, יוסף ודוד (על פי האר"י). יש שמחליפים את המיקום של יוסף (על פי סדר התולדות), ויש ששמים את שלמה במקום יוסף.
כולם באים בכל יום, אלא שבכל פעם יש אורח אחר בראש (למשל ביום הראשון אומרים: "במטו מינך אברהם אושפיזי עילאי, דיתבי עימי, ועימך כל אושפיזי עילאי – יצחק, יעקב, משה, אהרן, יוסף ודוד").
מדוע אנו מזמינים אושפיזין לסוכה?
מקור המנהג בזוהר (אמור, קג:-קד.), וניתן לבארו בכמה דרכים:
הכנסת אורחים כחלק מהשמחה:
בהלכות שופר וסוכה ולולב (פרק ח) הרמב"ם אומר שבסוכות יש לשמוח בצורה מיוחדת. בנוסף, בהלכות מגילה וחנוכה (פרק ב) הוא אומר ש'מוטב לאדם להרבות במתנות אביונים מלהרבות בסעודתו ובשלוח מנות לרעיו'. משתמע מדבריו שבכל חג (ובייחוד בסוכות שם השמחה היא חלק ממטרת החג), השמחה האמיתית היא לשמח את האחר.
ייתכן, וזהו פשוטם של פסוקי התורה ביחס לחג הסוכות, חג השמחה:
התורה אומרת ביחס לסוכות (דברים פרק טז) 'וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ'. כלומר, אם היתום והאלמנה אינם שמחים, הרי שגם השמחה שלך אינה שלמה! לפי זה נראה שהכנסת אורחים, ובייחוד בחג הסוכות, יש בה שמחה שלמה ואמיתית – וכך ניתן להסביר את משמעות הכנסת האושפיזין לסוכתנו.
הכנסת אורחים כחלק מהשפע:
חג הסוכות נקרא בתורה 'חג האסיף', כלומר היום בו חוגגים את איסוף התבואה מהשדות. יום זה בו אוספים את התבואה, הוא יום של שפע. יום בו אנו רואים את השפע שהקב"ה נתן לנו. לפי זה ניתן להסביר את עניין האושפיזין. כשאדם מקבל שפע מהקב"ה ולא שומר אותו רק לעצמו אלא גם נותן ממנו לאחר הוא מראה בכך שהכל בא מאת ה' ושהכל שייך לו. כשאדם מרגיש שמשהו לא שייך רק לו הוא לא שומר אותו אצלו אלא נותן ממנו גם לאחר. כך ניתן לומר גם ביחס לכל דבר שיש לאדם: כסף, שכל, חכמה וכדומה – צריך לדעת שהקב"ה נתן לו אותם כדי שיפתח בהם את העולם, וכדי שיעזור לאחרים.
ניתן לשאול מדוע אנו מארחים דווקא אורחים שמתו? וכן, מדוע דווקא את גדולי ישראל, הרי ברור שכולם רוצים לארח אותם, ולכאורה אין בזה שום דבר מיוחד!
נענה על כך באמצעות סיפור 'בזכות מצות אושפיזין':
ר' לוי יצחק מברדיטשב היה מארח בסוכתו את כולם: גבירים, אנשים פשוטים ואף אנשים מגושמים. לעתים, היו רוטנים אנשים מכובדים או גבירים על כך שהכל נדחקים בסוכתו. אמר להם ר' לוי יצחק: לעתיד לבוא בסוכה של לויתן יישבו צדיקים בעטרותיהם; אבות העולם, חסידים שבכל דור, וגם אני לוי יצחק אדחק ואשב ביניהם. אם מישהו יבוא, יבקש להוציאני ויאמר לי: 'מה עושה כאן אדם מגושם שכמותך?', מיד אני אשיב לו: 'גם בסוכתי נכנסו כולם, ואף אנשים פשוטים, ואף אנשים מגושמים, ומעולם לא דחיתי אף אחד!'.
לקבל אורחים חשובים, ובודאי את גדולי האומה, כל אחד רוצה. אך אין זו הכנסת אורחים המלאה, שכוללת גם הכנסת אנשים פשוטים וכדומה.
האושפיזין באים כדי לחזק אותנו:
חג הסוכות הוא זמן של שמחה אדירה: שמחה כלכלית שבאה מכך שמכניסים את התבואות הביתה ('חג האסיף'), ושמחה רוחנית שבאה מכך שיצאנו זכאים ביום הדין. שמחה מיוחדת, כמו שאומרת התורה: 'והיית אך שמח'.
מצד שני, ישנו גם קושי בחג זה, שהרי הוא מסמל את היציאה לחיים. חז"ל אומרים שיום הכיפורים, שבו ניתנו לוחות שניים, הוא כיום החתונה. אם כך, ניתן לומר שחג הסוכות הוא בעצם השבע ברכות. אחד הדברים הקשים ביותר לחתן ולכלה הוא לצאת לחיים לאחר השבע ברכות. בשבע ברכות נמצאים במקום גבוה, בעולם שכולו טוב. אמנם, לאחר מכן פתאום צריכים לצאת לחיים.
כך בסוכות. כעת השבע ברכות ועוד רגע יוצאים לחיים. זמן זה הוא משמח מאוד, אבל גם מלא בהרהורים, במחשבות: האם אכן נצליח להכניס את העוצמה ואת השינויים שקיבלנו בימים הנוראים לתוך מסגרת החיים הטבעיים?
כעת צריכים חיזוק, כעת צריכים לימוד מגדולי ישראל שהיו ענקיים ברוחם, אבל מצד שני ידעו גם להכניס את הקדושה לתוך המציאות.
לכן, בכל יום מגיע אורח אחר (ביחד עם שאר האורחים). בכל יום אנו מתחזקים מאחד מאבות האומה, וגם לומדים ממנו ומהדברים המיוחדים המאפיינים אותו:
אברהם [חסד] – מי שמכיר את הבורא למרות שכל משפחתו מלאה בע"ז. אברהם הוא גם זה שעומד בעשרה ניסיונות. בנוסף, אברהם הוא גם איש החסד, איש הכנסת האורחים.
יצחק [גבורה] – יצחק נמסר לעקידה, והיה מוכן לכך. יצחק מוכן לפעול עבור הערכים, עבור הקב"ה, עבור האמת; עד הסוף בלי פשרות.
יעקב [תפארת] – יעקב התמודד עם עשיו ולבן אך זה לא מנע ממנו לבנות את עם ישראל. הוא זה שיודע לחבר את העולם הרוחני, את העולם של החסד והגבורה, בתוך המציאות, בתוך החיים. זוהי מידת התפארת: המיזוג של ערכים הנראים הפוכים (חסד וגבורה).
משה [נצח] – משה הוא הרועה הפועל בעדינות מיוחדת, אך מאידך יודע גם להנהיג את העם. הוא זה שזוכה להיות הקרוב ביותר לקב"ה, ולקבל ממנו את התורה – ובכך לחבר את עם ישראל אל הנצח.
אהרן [הוד] – כהן – אהרן הוא הנציג של עם ישראל לפני ה'. בנוסף, אהרן ידוע גם כ'אוהב שלום ורודף שלום'. נציגו של ה' במקדש צריך להיות מתחשב בבריות ואהוב על הבריות.
יוסף [יסוד] – ידע להתמודד ולזכור את ה' גם בקשיים ובמשברים; גם כשהיה עבד ואסיר במצרים. יוסף גם מסמל לנו את יכולת העמידה בנסיונות, עליו דרשו 'צדיק יסוד עולם'.
דוד [מלכות] – ניתן ללמוד ממנו דברים רבים: דוד היה מנהיג יחד עם היותו איש תורה; במעשיו לימד אותנו מהי חזרה בתשובה ('הקים עולה של תשובה'); וכן כתב גם את ספר התהלים. דוד מסמל את מידת המלכות לא רק בגלל שהיה המלך הראשון משושלת בית דוד, אלא גם כי הוא מייצג מלך שפועל ע"פי רצון ה'. בכך הוא מייצג את המלכות האידאלית, את היכולת לפעול לגילוי מלכות ה' בעולם על ידי המלכות האנושית, מלכות ישראל.
כל יום יש לו אושפיזין אחר כי יש משמעות לכל מידה ומידה בפני עצמה, ואין אנו יכולים להתחבר לכל המידות גם יחד. לכן בכל יום אנחנו מתחברים למידה אחרת, לנקודה אחרת. כל אושפיז בא לתת לנו "טיפ" נוסף לחיים, "טיפ" נוסף לקראת השנה החדשה.
האושפיזין באים להתארח אצלנו ולחזק אותנו. כשאדם מרגיש עוצמות כאלו לידו הוא מקבל כוחות, הוא נהיה שמח. בנוסף, האושפיזין מלמדים אותנו, שלא העושר הוא המקנה לאדם המשכיות, אלא מעשיו. אנו זוכרים את אבותינו לאחר כל כך הרבה שנים, לא בגלל הכסף שהיה או שלא היה להם, אלא בגלל מעשיהם, בגלל עוצמתם הרוחנית.
האושפיזין באים כשיש עוצמות מיוחדות:
ניתן גם לומר שהיינו שמחים מאוד להביא את האושפיזין הללו לביתנו בכל השנה. אולם, כדי להביאם אלינו הביתה צריך בית של קדושה ועוצמה מיוחדת. בסוכות יש לנו בית מיוחד. יש לנו בית שיש בו שכינה אלקית ('צילא דמהימנותא' – צל האמונה), בית של קדושה וטהרה מיוחדים. בית שהוא בעצמו מרחף בין שמים וארץ. כעת ניתן להזמין את גדולי ישראל; כעת ניתן להזמין את רוחם של אותם גדולים, שגם הם נמצאים בעולם שכולו טוב.
קדושת הסוכה והמציאות הגבוהה שלה, מאפשרות להזמין את הרוח המרחפת של גדולי האומה.
לכן אנחנו צריכים לנצל את קדושת הסוכה: לשמוח בה, לחיות בה, לומר בה דברי תורה, לא לומר בה לשון הרע, להשתדל לא לריב בתוכה; ובאופן כללי לנסות להתרומם איתה.
בחג הסוכות נתאמץ בשמחה בסוכה וננצל את קדושתה כדי להתרומם לקראת הכניסה לשגרה, לחיים טבעיים היונקים מעולם הקדושה.
נכתב ע"י הרב יוסף צבי רימון
נערך ע"י ניצן רואי
אין תגובות