בס"ד

מדוע מצוות הקהל מופיעה בפרשתנו?

מידי שבע שנים, בחג הסוכות שלאחר שנת השמיטה, מתקיים מעמד הקהל. מעמד זה הוא מרגש ביותר. כל העם "האנשים, הנשים והטף, וגרך אשר בשעריך" נאסף בבית המקדש ושומע את קריאת התורה מפיו של המלך.

מדוע מצוות הקהל מופיעה רק בפרשתנו, לקראת סיומה של התורה, ולא קודם? ניתן להציע מספר פרשיות אחרות שבהן מתאים היה להזכיר מצווה זו. למשל, כיוון שמעמד הקהל מתרחש במוצאי שנת השמיטה, ניתן היה להזכיר מצווה זו לאחר אחת מפרשיות השמיטה (שמות כג, ויקרא כה או דברים טו).

מקום אחר שלכאורה היה נכון להזכיר בו את מעמד הקהל קשור בביטוי "המקום אשר יבחר ה' ".

המילה "המקום" מופיעה בתורה במקרים רבים ובמשמעויות שונות. גם בחלקו הראשון של ספר דברים, מילה זו מתארת מקומות שונים. בפרשת ראה חלה תפנית, החל מפרק יב פסוק ה המילה "המקום" מופיעה פעמים רבות מאוד, וכמעט תמיד (פרט לחריגות המתארות את אירועי העבר) ביחס למקום המקדש. יתרה מזו: הביטוי "במקום אשר יבחר" מופיע בתורה עשרים ושתים פעמים, וכולן בספר דברים. מתוכן, בעשרים ואחת פעמים הביטוי מתייחס לבית המקדש. רובן המכריע של ההופעות הן בפרשת ראה. אחד המקומות שבהם ביטוי זה מופיע בפרשה אחרת, הוא בפרשתנו ביחס למצוות הקהל:

בְּבוֹא כָל יִשְׂרָאֵל לֵרָאוֹת אֶת פְּנֵי ה' אֱ-לֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר תִּקְרָא אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת נֶגֶד כָּל יִשְׂרָאֵל בְּאָזְנֵיהֶם.

היה צפוי אפוא, שמצוות הקהל, שכאמור, שייכת אף היא לקבוצת המצוות המתקיימות ב"מקום אשר יבחר", תופיע בפרשת ראה (ואולי בסמוך למצוות השמיטה המוזכרת שם). אולם, להפתעתנו, המצווה נדחתה לפרשתנו, פרשת וילך. נראה ששיבוץ זה אינו מקרי. מצווה זו אמורה להופיע יחד עם מצוות כתיבת ספר תורה, המצווה החותמת את התורה.

ניתן להבין שמצווה זו חותמת את התורה, כיוון שהיא מתייחסת אל התורה כולה. כל עוד לא הסתיימה התורה, אי אפשר היה לדבר על מצוות הקהל. אולם, נראה שניתן לתת תשובה אחרת, עמוקה יותר, לשאלה זו.

מעמד הקהל הוא מעמד שבו כלל ישראל מקבל שוב את התורה. מצווה זו לא יכולה להיעשות ביחיד, משום שביחיד אין מעמד של קבלת שכינה. רק בנוכחות כלל ישראל ניתן לקיים מעמד של השראת שכינה וקבלת תורה.

אמנם, במעמד הר סיני עם ישראל קיבל תורה, אבל חז"ל לימדונו שעד שלא הגענו לארץ היה לעם ישראל מעמד שונה (עיין מגילה יד.).

לכן, רק במציאות שבה כל ישראל נמצאים בארץ ישראל ניתן לקיים מעמד של "כלל ישראל". כיוון שכך, מצוות הקהל יכולה להתקיים רק בארץ! על כן מצווה זו מוזכרת בפרשת ויקהל, בסמוך לכניסת עם ישראל לארץ.

ביטוי נוסף לכך שמעמד הקהל קשור ב"כלל ישראל", ולא לישראל כבודדים, הוא בכך שהמלך הוא הקורא בתורה באירוע זה.

המלכות היא הביטוי של האומה ושל המדינה. נביא, כהן ורב יכולים להיות לעם ישראל גם כשהם תחת שלטון זר, ואפילו בחו"ל (חז"ל עסקו בשאלת הנבואה בחו"ל, והגבילו אותה לתנאים מסוימים, עיין מועד קטן כה.). לעומתם, מלכות היא תופעה המיוחדת לאומה עצמאית במדינתה.

מעמד הקהל הוא מעמד של מדינה. לא רק של קהל גדול, ואפילו לא רק של קהל גדול בארץ ישראל, אלא מדובר במעמד של מדינת ישראל. רק במציאות כזו ניתן לקבל תורה ולקיים את מעמד הקהל! המלך קורא בתורה, ובכך מקבל את התורה בשם העם כולו! המלך מקבל את התורה לא בשם עצמו, ואף לא בשם קרוביו או מפלגתו, אלא כנציגו של עם ישראל!

זיכנו הקב"ה לחזור לארץ ולמדינה משלנו. קרובים אנו אל קיומה של מצוות הקהל יותר מאי פעם באלפיים השנים האחרונות. בע"ה נוסיף אחדות בין כולנו, ונזכה לראות את אור ה' ההולך ומתגלה בהופעה מאירה על כנסת ישראל ועל מדינת ישראל.

"אור חדש על ציון תכין, ונזכה כולנו במהרה לאורו".