שאלה זו מעשית בעיקר כאשר יום טוב חל לאחר השבת או לפני השבת, וכך רצף של ימים ללא מקלחת

רחצה ביום טוב:

אשכנזים: בדוד שמש – ניתן לרחוץ כרגיל, ואפילו כל גופו בחמין. ויש המקפידים לרחוץ במים פושרים בלבד[1].

במים שחוממו בבוילר, וכיבו את הבוילר לפני החג[2]: ניתן לרחוץ פניו, ידיו ורגליו (ואולי כל גופו, איבר איבר – רמ"א, תקי"א, ב. ואם רוחץ בפושרים ייתכן להקל יותר)[3].

ספרדים: בדוד שמש – יכולים לרחוץ כרגיל.

בבוילר: אם כיבו אותו לפני החג – יכולים לרחוץ כרגיל. אם נשאר דולק בחג, יכול לרחוץ פניו, ידיו ורגליו (ע"פ שו"ע תקי"א, ב).

כמובן שצריך להיזהר:

• לא להדליק את הבוילר ביו"ט ולא ללחוץ על שום כפתור.
• לא לסחוט שיער. ולכן, אם מרטיב את השיער (במיוחד בשיער ארוך) ייזהרו שלא לסחוט אותו באמצעות היד.
• גם אם הרטיבו את השיער, אין לחפוף ראש (כדי שלא לתלוש שערות. אמנם, מצד הדין יכול לשים שמפו, בלי לחפוף, ולהורידו במים).
• אם הרטיב שיער, לא יסחטנו, אבל יכול לנגבו במגבת.
• לא להשתמש בסבון רגיל אלא בנוזלי.

[1]     טעם המקפידים על מים פושרים בלבד: פשטות פסיקת הרמ"א, תקי"א ב, לאסור רחיצת כל גופו, אפילו במים שחוממו לפני יו"ט. אולם ניתן להקל בפושרים, כי לדעת הנודע ביהודה, פושרים נחשבים כקרים לעניין גזרת מרחצאות.

טעם המקלים לרחוץ כרגיל בדוד שמש: דוד שמש קל יותר, כיוון שלא נעשתה שום פעולה אנושית במים – על פי רע"א, שכ"ו על מג"א ס"ק ד. ולכן הוא קל יותר, אפילו ממים שחוממו לפני יו"ט.

[2]     ואם לא כיבו את הבוילר – אשכנזים לא יוכלו להשתמש במים, כיוון שהרמ"א אסר אפילו איבר איבר, אך במקום של צער, יוכלו לרחוץ (עיין הגהות רע"א, שכ"ו ס"ק א), וראוי שגם במקרה זה ירחצו רק במים פושרים.

[3]     בשבת: אין לרחוץ כלל (ובמקום צורך, יש מקום להקל במים פושרים מדוד שמש, או כאשר המים בבוילר ממילא פושרים). ולכן טוב לרחוץ ביום השני של ראש השנה, וכך יהיה האדם מוכן בשבת, כמו בשבת רגילה.