בפינה הקודמת ביררנו את יסוד חובת שתיית ארבע כוסות בליל הסדר, ואת כמות היין שצריך לשתות בכל כוס. כעת נבחן כמה שאלות נוספות הקשורות למצווה זו.

האם ניתן לשתות מיץ ענבים?

בקידוש שנעשה במשך השנה כולה בשבתות וחגים, אפשר לכתחילה לצאת ידי חובה בשתיית מיץ ענבים (בבא בתרא צז.; שו"ע רעב, ב), וכך גם בליל הסדר.

עם זאת, יש שכתבו שבלילה הסדר יש הידור בשתיית יין (פרי מגדים תעב, מש"ז ס"ק י), משום שרק בשתיית יין יש דרך חירות, ומפני ששמחה נגרמת בעקבות שתיית יין אלכוהולי – "אין שמחה אלא בבשר ויין", ויתכן שמצד מצוות שמחת יום טוב יש להדר ולשתות "יין המשמח" (עיין תוספות פסחים קח: ד"ה ידי; מרדכי פסחים פרק עשירי, עמ' 74; מקראי קודש פסח ב, לה והערה 2 שם).

למעשה יש הידור לשתות יין בארבע כוסות, אולם מי ששתיית היין מכבידה עליו וגורמת לו עייפות, ובפרט אם היא פוגעת ביכולתו לקיים את מצוות "והגדת לבנך" כראוי, עדיף שישתה מיץ ענבים ויקיים את מצוות סיפור יציאת מצרים בהידור (וכך נהגו הגרי"ז, החזון איש ואחרים, עיין סידור פסח כהלכתו ב, ג הערה 25; תשובות והנהגות ב, רמג).

אדם שאיננו יכול לשתות אף מיץ ענבים (כגון חולה סכרת וכדומה), יכול לצאת ידי חובה בחמר מדינה (משנה ברורה תעב, ס"ק לז), דהיינו משקה שמקובל להגיש לאורחים לשם כבוד, גם כשאינם צמאים, כדוגמת מיץ טבעי או משקה חשוב אחר (אגרות משה או"ח ב, עה).

האם מברכים על כל אחת מהכוסות?

לדעת הרי"ף (פסחים כד. באלפס), הרמב"ם (חמץ ומצה ח, ה) והגאונים (הובאו בטור תעד), יש לברך על כל כוס וכוס מארבע כוסות "בורא פרי הגפן". הרי"ף נותן לכך שני טעמים: א. כל כוס היא מצווה בפני עצמה, ולכן יש לברך על כל כוס בנפרד; ב. ההגדה (ושאר הדברים שאנו אומרים בליל הסדר) מהווה הפסק בין השתיות כיוון שבזמן אמירתם אסור לשתות יין, ולכן לאחריהם צריך לברך מחדש על הכוס.

גם הרמב"ן (במלחמות שם) והר"ן (שם) מסכימים לדעת הרי"ף, אלא שלדעתם רק הטעם השני נכון. הם אינם מסכימים לטעמו הראשון של הרי"ף, מאחר ולדעתם כל ארבע הכוסות נחשבים כמצוה אחת. לעומתם, המהרש"ל (ים של שלמה, חולין ו, י) מסכים רק לטעם הראשון של הרי"ף, שכל כוס היא מצווה עצמאית הקובעת ברכה לעצמה, אך לדעתו אין כאן הפסק והיסח הדעת בין כוס לכוס.

מנגד, לדעת הרא"ש (פסחים י, כד) וראשונים נוספים אין מברכים על כל כוס, אלא רק על כוס של קידוש (שהיא הכוס הראשונה), וכן על כוס של ברכת המזון (הכוס השלישית, שלפניה היה הפסק על ידי ברכת המזון). לשיטתם, אף שכל כוס היא מצווה בפני עצמה, אין לכך השפעה על ברכות הנהנין, ולכן אין לשוב ולברך כל עוד אין הפסק מהברכה הקודמת.

להלכה, האשכנזים מברכים על כל כוס וכוס (רמ"א תעד, א), ואילו הספרדים מברכים רק על כוס ראשונה ושלישית (שו"ע שם), (ורצוי שיכוונו לפטור בברכה על הכוס ראשונה את הכוס השנייה, ובברכה על הכוס השלישית לפטור את הרביעית).

ברכה אחרונה – מברכים ברכה אחרונה על הכוס הרביעית בלבד (שו"ע שם).

שתיית הכוסות

הכוס הראשונה הינה גם כוס הקידוש, ויש לכוון בברכה עליה לקיים מצוות קידוש ומצוות שתיית ארבע כוסות (משנה ברורה תעג, ס"ק א). יש הנוהגים שבעל הבית אומר קידוש עבור כולם, ומכוון להוציאם והם יכוונו לצאת. ויש הנוהגים שבליל הסדר, שבו יש לכל אחד כוס יין לפניו, כולם אומרים את נוסח הקידוש בלחש עם בעל הבית.

בברכת שהחיינו שבקידוש יש לכוון גם על מצוות הלילה (סיפור יציאת מצרים, אכילת מצה, ארבע כוסות).

הגמרא (פסחים קיב.) אומרת שבארבע כוסות מקיימים גם פרסומי ניסא, ולכן החשיבו חכמים מצווה זו עד כדי כך שחייבו את גבאי הצדקה לתת צדקה לעני, כדי שיהיו לו ארבע כוסות (פסחים צט:). כדאי להיות מודעים לכך – לזכור ואף ללמד את בני הבית, שבארבע כוסות שאנו שותים דרך חירות אנו מפרסים את הנס הגדול שעשה הקב"ה לאבותינו ולנו ביציאת מצרים. לכן יש לשתות את ארבע הכוסות בשמחה ובהודאה רבה לקב"ה על הנסים והנפלאות שעשה עימנו.

דינים נוספים בשתיית ארבע כוסות – ראו בספר "ליל הסדר – הלכה ממקורה: כינור דוד"  עמ' 45 ואילך.