הגמרא (תענית כט ע"א) אומרת:

אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב: כשם שמשנכנס אב ממעטין בשמחה, כך משנכנס אדר מרבין בשמחה.

רש"י (ד"ה משנכנס) מסביר שימי חודש אדר "ימי נסים היו לישראל – פורים ופסח". כלומר, השמחה בחודש אדר היא בגלל ימי הגאולה שמתחילים בו, ובמימרא זו מתחדש ששמחת הפורים אינה רק בחג אלא היא ישנה בחודש אדר כולו. מקור לכך ניתן למצוא במגילה עצמה, המעידה על כך שהמהפך שחל בפורים השפיע לא רק על ימי הפורים אלא גם על שאר ימי החודש: "וְהַחֹדֶשׁ אשר נהפך להם מיגון לשמחה ומאבל ליום טוב" (אסתר ט', כב).

משמעות השמחה בחודש אדר

הגמרא (שם כט ע"ב) מפרטת כמה דינים שמיעוט השמחה בחודש אב בא לידי ביטוי מעשי בהם. לעומת זאת, הגמרא אינה מציינת כיצד מבטאים מעשית את ריבוי השמחה בחודש אדר. האדמו"ר ממונקטאש (נימוקי אורח חיים, תרפו ס"ק א) מסביר מדוע הגמרא אינה מפרטת את הדרך לריבוי השמחה בפועל:

השמחה הוא חיוב מן התורה, וכתיב "תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה", על כן בודאי אסור להיות נעצב לגמרי בתכליתו. על כן נקט רק באיזה דברים ממעטין בשמחה משנכנס אב, כדי למעט שבשאר דברים יתחזק בשמחה ובטחון בלבבו הנאמן לה' ומצפה לישועת הגאולה. אבל משנכנס אדר מרבין בשמחה נקט סתם, כי מדה טובה מרובה, ובאיזה דבר שנוכל אז להרבות בשמחה – מצווה איכא, וכל אחד ישער בלבבו ונפשו, ולא נקט פרטי הדברים לשמחה [מפני] שאז היה ממעט אחריני איזו דברים, ושהיה משמע רק באלו הדברים ירבה אז בשמחה, ובאמת מצווה בכל מה דאפשר להרבות בלבו ובענייניו בשמחה של מצווה.

כלומר, הסיבה שהגמרא לא כתבה כיצד שמחים בחודש אדר היא שחכמים לא רצו להגביל את דרכי השמחה וצורתה בחודש זה, אלא רצו שהשמחה תלווה את כל מאורעות החודש ואת כל מעשיו של האדם בחודש זה.

שמחה קיימת גם בחגים — "ושמחת בחגך". אולם חכמים נתנו הגדרות לשמחה בחגים, כגון אכילת בשר, שתיית יין וכדומה. גם בפורים יש הגדרות למעשה למצווה (כגון משתה), אם כי מסתבר שיש גם מצווה כללית לשמוח. הגדרות אלו יש בהן כדי לדאוג שהשמחה אכן תתרחש, וגם כדי לאחד את עם ישראל סביב השמחה, כשכל העם נוהג דברים מסוימים הגורמים לשמחה. אולם בחודש אדר לא ניתנו הגדרות לשמחה. מצד אחד לא רצו לקבוע הגדרות למעשה למשך חודש שלם, ומצד שני יש כאמור צד בספונטניות של השמחה שמדגיש את הפן האישי של האדם, ולעתים הופך אותה למרוממת במיוחד.

משילוב הדברים אפשר ללמוד שיש חשיבות לשמחה ספונטנית ואישית, ויש חשיבות לשמחה מוגדרת יותר מכך, שהגדרותיה משותפות לכלל הציבור. בחודש אדר כולו אנו שמחים בצורה אישית וספונטנית, אולם במרכז החודש יש גם שמחה מוגדרת. זאת מזכירה לנו שהשמחה היא שמחת ה', שמחה של רוח ולא של הוללות, שמחה שיש בה אמנם צד אישי, אך צד זה יודע שאת כל עצמתו ומהותו הוא יונק מן הכלל.

מתוך ספרו החדש של הרב יוסף צבי רימון, "פורים – הלכה ממקורה"